יצירת אדמה פורייה באתר, איך הכי טוב לשתול עצי תפוח

2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50

העונה החדשה עדיין רחוקה, גננים רבים משתמשים בפעם זו כדי להשלים את הידע שלהם: על ידי לימוד ספרות גינון או עיסוק במועדוני תחביבים - גננות, גננות, עיצוב נוף. אני רוצה לשתף את הניסיון שלי במגזין: איך ייצרנו גן יבש ופורי לחלוטין מחלקה לחה.

אין זה סוד כי לא האדמה הטובה ביותר הוקצתה לגינון, רבים קיבלו אזורים ביצהיים או אזורים בהם השכבה הבסיסית היא חימר או חול. אלה התנאים הגיאולוגיים של צפון-מערבנו. אז בשנת 1965 קנינו מגרש בכפר ורקהינו בגינון של אוניברסיטת לנינגרד. אגב, היא הוקמה עוד בשנת 1950. Roshchinskaya Gorka הוא תוצאה של פעילות קרחונים, ולכן חלק מהגינון הסתיים על משקעים חוליים עם שפע של אבנים, וחלקם על חימר. אז פשוט קנינו בית וחלקה על פסולת חרסית, ומעליה הייתה, כמו שצריך, שכבת אדמה. וכמובן, זה לא היה גדול במיוחד.

הרבה התחיל כמעט מאפס. קראנו את הספרות וניסינו לעשות הכל כפי שהמליצו המומחים: הם חפרו חורים לעצי תפוח, שזיפים, דובדבנים, דומדמניות ושיחי דומדמניות. הם מילאו אותם בכל מה שנדרש על פי ההוראות, ושתלו אותם. אך, כפי שהנסיון הראה, עצי תפוח שתולים בבורות בתנאינו לא חיו זמן רב (10-15 שנים). הם התחילו לכאוב, הקליפה מהחלק התחתון של תא המטען התקלפה, ואין ורס וקבצים מצורפים עזרו.

ייעוץ לא עזר בהכנת המיטות להכנת סימניות אורגניות מתחת לאדמה הפורייה. ניסינו לעשות זאת: שנה-שנתיים - והמיטה שוב מסתדרת, ואתה צריך לחזור על הכל. כל חומוס, המונח בבור חימר, או חול, או כבול (כלומר הבסיס הבסיסי), נשטף - ושוב נשארה אדמה דלה.

הבנו שאנחנו צריכים לבנות את שכבת החומוס מעל הרכסים. ועכשיו, כבר הרבה שנים, אנו עושים את הפעולות הבאות: לאחר שלוש שנים של גידול תותים לגינה, אנו מתחילים להוסיף דשא למצע הגינה הזה, עלים קטנים - במילה, זבל, מפזרים מעט אפר, מוסיפים עלים, צמרות ומעט זבל מעל בסתיו (לריקבון מהיר יותר). יש שתיים או שלוש מיטות כאלה אחרי תותים או אחרי ירקות שאנחנו רוצים לשפר. באביב אנו מכסים אותם בניילון שחור ויוצרים חורים בהם אנו זורעים זרעי קישואים, דלעת. קישואים או דלעת מרגישים חמים מאוד כל הקיץ. השקיה עוברת רק דרך החורים, והקישואים מונחים על סרט שחור נקי כל הקיץ.

שנתיים לאחר מכן, אנו עושים את אותו הדבר בשתיים או שלוש המיטות הבאות. העבר את הסרט מהרכסים הקודמים. אני רוצה לציין שסרט שחור יכול לעמוד בהפעלה במשך שש עד שמונה שנים.

אנו חופרים את המיטות, מכוסות בסרט שחור, לאחר שנתיים של שימוש. אנו מעבירים את כל מה שלא נרקב שם לערמת הקומפוסט. אנו משקים את הגן בתמיסה של סולפט נחושת, והוא מוכן לכל תרבות חדשה.

אז העלינו את כל האתר שלנו, העשרנו אותו, הגדלנו את שכבת הקרקע הפורה.

אני גם רוצה לציין שבתנאי שלנו אין צורך לחפור חורים עמוקים לשתילי עץ פרי ושיחי פירות יער. במשך למעלה מ -40 שנות עבודה בגינה הבנתי שיש לשתול אותם רק על תלוליות ואז לשים פסולת שונות מהמיטות, הזבל, ואם לא סליחה, קומפוסט או זבל סביב הגזע. כל זה יירקב, ויוצר בכך קרקע רבייה לשורשים קטנים של עצי פרי או שיחים.

במהלך השנים האחרונות כבר נטעו עצים ושיחים שלוש פעמים. הנחיתה האחרונה נעשתה על הגבעות. נכונותה של שיטת השתילה הזו הוצעה לי על ידי עץ תפוח אחד - בולטוס נפלא, שכבר בן 40, והוא נושא פרי מדי שנה, ומעניק יבול גדול או קטן יותר. מיד שמתי אותה על תל - מיהרתי, זה לקח זמן, אבל למעשה רציתי להשתיל אותה על פי הכללים (לחפור בור). היא השתרשה, וריחמתי להשתיל אותה. ועכשיו היא מרגישה טוב, וחבריה מתו כולם. אגב, גננים רבים בגינון שלנו (המכונה כיום "מדע") הלכו בעקבות הדוגמה שלנו.

לכן, אני רוצה לומר לכל הגננים: חשבו יותר, התנסו, תוך התחשבות בתנאי הגן והגן הירק שלכם כשגדלים פירות וירקות. ואז תגיע ההצלחה.