וִידֵאוֹ: התמכרות לקרוצ'יאן
2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50
סיפורי דיג
איכשהו באמצע השבוע בן זוגי הדייג הקבוע אולג התקשר וביקש להגיע מיד לביתו. עמדתי לשאול למה למהר כזה, אבל הוא הקדים אותי:
זה על דיג. אתה תגלה את כל הפרטים כשתהיה איתי.
מסוקרן מאוד, שמטתי הכל והלכתי מיד לאולג. פגשתי איתו איש צבא לא מוכר שכאשר ראה אותי קם והציג את עצמו:
- קפטן איגור מילוראדוב.
אולג, מבלי לתת לפיו להיפתח, הציג אותי בפני האורח, ואחריו הוא פנה אליו:
- איגור, הצלחת לעניין אותי בלתפוס קרפיונים, עכשיו מעניין את ידידי.
הקברניט, מביט בי בחיוך, הסביר כי בשטח היחידה שלהם יש בריכה, שבה, לטענתו, יש קרפיון כהה וכהה. הוא אמר כך: "חושך, חושך." הביטוי הזה הוא שהזהיר אותי: האם זו לא הגזמה דייג נפוצה? אז שאלתי אותו: "איגור עצמו אינו דייג?" התברר שלא.
אולי ניחש לגבי ספקותיי, הסביר האורח:
- בכל יום חמישי מצידנו אנו צופים במה שנקרא "יום הצלב", כאשר לארוחת צהריים - מרק דגים, לארוחת ערב - קרפיון קרוסיאנים מטוגן.
דבריו עוררו אופטימיות מסוימת: ניתן להבין שכדי לבשל, למשל, מרק דגים לכל אנשי הצבא של היחידה, אתה צריך הרבה דגים. אז, יש קרפיון קרוסיאני …
- ובכן איך? - מביט מאולג אליי ובחזרה, שאל האורח.
אני מסכים, ואתה סשה? אולג פנה אלי.
אני, כמו כולם … - התלוצצתי.
סיכמנו שנבוא לדוג ביום ראשון הבא.
- זה בסדר, הסכים, - אמר הקפטן בסיפוק והתכונן לעזיבה. ומפתח הדלת הוסיף: - אשלח גזיק לרכבת.
… ואכן, ברגע שיצאנו מרכבת הרכבת הפרברית לרציף, ניגש אלינו רב"ט ובתנועה רחבה הזמין אותנו ל"גזיק "הסמוך. פחות מעשר דקות אחר כך היינו בשערי היחידה הצבאית, שם חיכה לנו איגור. ולמרות שהוא הזמין אותנו ללא הרף לאכול לאכול, לקחת הפסקה מהדרך, אולג ואני סירבנו בתוקף: אנחנו כמובן לא יכולנו לחכות להתחיל לדוג. עם זאת, הקברניט, למרות התנגדויותינו, לקח אותנו כלשונו: "ליחידת הקייטרינג".
"אנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיו," הסביר.
והוא הביא אותי למטבח. שם פגש אותנו גבר גבוה ומכובד בגיל העמידה, בעליל אזרח במעיל לבן ועם כיפה לבנה על ראשו. התברר שזה שף.
- וסיליך, - איגור פנה אליו, - מי המומחה שלנו לקרפיון?
- טוראי קורגנוב, - ענה ללא היסוס.
איגור הנהן ומיד התקשר לטלפון. כעבור כמה דקות הופיע לפנינו ילד צעיר מאוד. לאחר שדיווח על הטופס, הביט אלינו בחקירה ואז בקברניט. איגור הסביר לו את מהות המשימה שעליו לבצע:
- עזור לחברים האלה, - הוא פנה אלינו, - לתפוס קרפיון ככל האפשר. אתה יכול לעשות את זה.
"נכון, קפטן החבר," דיווח החייל והושיט את עצמו לתשומת לב.
כאן בחדר האוכל הוא ביקש שנראה את הפיתיון ואת הפיתיון שאיתו נתפוס קרפיונים. לאחר שבחן אותם בקצרה, הוא הסיק:
- פיתיון, זה מה שאתה צריך, תולעת האדמה תהיה טובה, רק אתה צריך לעבד את זה מעט, - ובפנייה אל השף הוא שאל: - ויקטור וסיליביץ ', עדיין יש לנו פיתיון קרוסיאני?
"לא מוכנים, אנחנו חייבים לעשות את זה," הגיעה התשובה.
ואז תן לי את חומרי הגלם.
השף הביא כמה ראשי שום גדולים. הילד קילף את המאזניים מהפרוסות, העביר אותן דרך מטחנת בשר, ושפך את דייסת התוצאה לקערה קטנה. אחר כך הכניס את התולעים לשם וערבב הכל ביסודיות. ואחרי זה הוא לקח אותנו לבריכה למקום הדיג.
בדרך לשם אולג לא יכול היה להתאפק ושאל:
- איך תופסים קרפיונים ליום דגים?
- הוזה. אל תחשוב שאנחנו סוג של ציידים. זה פשוט הכרחי, כי כשיש יותר מדי צלבים בבריכה, הם נעשים קטנים מאוד.
המאגר, אליו הביא אותנו הילד, היה בבירור ממוצא מלאכותי והיה מלבן בגודל של 40 על 100 מטר. המנצח עצר במזח מיני: במשטח קרשים שניים על שלושה מטרים. זה היה מקום הדיג שלנו.
בזמן שהמתין לפתיחת הפיתיון לקרקעית, הילד, שחילק תולעים רוויות עבה בריח שום, יעץ לנו:
- אל תשתלו תולעים טריות, הצלב לא יקח אותן. את התולעת יש ללוש היטב באצבעותיך, ואז היא תועיל.
עשר דקות אחר כך הוא נתן את הפקודה להתחיל לדוג. זה היה באמת נגיסה נהדרת! אוכל רק הפיתיון התחיל לשקוע, ומיד אחריו נגיסה בקרפיון הצלב. יתר על כן, כמעט כולם שקלו לפחות 300 גרם!
לא ידוע כמה זמן מסע הדיג המרתק הזה היה נמשך עד שחייל נער עצר אותנו:
איפה אתה רוצה כל כך הרבה דגים? - שאל בתוכחה והביט בנו.
התעשתנו ועצרנו. בעתיד ניסינו לספוג פיתיון במיץ שום במאגרים אחרים, אך נשיכה בלתי מרוסנת שכזו מעולם לא הייתה שוב.