תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: זה כל כך סומנוק
2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50
סיפורי דיג
לפני מספר שנים הזדמן לי להשתתף (אם כי כצופה) בטיול דיג שפמנון. זה קרה על נהר אוראל. דייגים מקומיים, איתם הייתה לי הזדמנות לתקשר, דגו על הקוקית וגם על הדונק. מאז, עדיין רציתי בלהט, אם לא לתפוס את הטורפים האלה בעצמי, אז לפחות להתבונן כיצד אחרים עושים זאת.
אבל קודם כל, היה צורך לברר: באילו מאגרים באזורנו נמצא הדג הזה. רוב הדייגים שהצלחנו לשאול טענו בביטחון שיש שפמנון בנהר וולכוב, ולא אמרו בביטחון רב כי לכאורה הם עדיין תפסו אותו בנהר הלוגה. במשך תקופה ארוכה לא ניתן היה לקבל מידע על שפמנון ושפמנון.
ורק בחורף הזה סוף סוף התמזל מזלי. פעם, כשהייתי בין הדייגים שדגו מקקים בלדוגה, שאלתי: "חבר'ה, אף אחד לא מכיר דייג שמכיר את ציד שפמנון?" והנה הבחור במעיל השלג, שהיה ממוקם לידי, מבלי להרים את מבטו מהחור, אמר:
- לא רחוק מכאן גר ידידי סטס קודרין. הוא ואשתו לורה יודעים הרבה על העסק הזה. במיוחד לורה. מלבד היותה דייג מיומן, היא גם אדם זהב. האישה הזו כל כך מקפידה שאם האורחים-דייגים שלהם (בעיקר שיכורים) ישכחו את ההתמודדות שלהם ואת הדברים איתם, אז היא שומרת עליהם בזהירות במשך שנים רבות, בתקווה שהדייגים חסרי המזל יזכרו ובהחלט יחזרו עבורם. אם כי עד כה לא היה ולו מקרה כזה.
היישוב, שאותו קרא הבחור במעיל הסערה, היה בפתחו של וולקוב, ואם אתה מאמין לדייגים שיש שפמנון בנהר הזה, זה בדיוק מה שאני צריך.
… החורף הסתיים, הקרח נסחף על הנהרות, ולבסוף הצלחתי לצאת לפתח הוולכוב. סטניסלב קודרין, איש מכובד כבן שישים, שתל תפוחי אדמה בגן ירק עם אשתו. כשהסברתי לו את מטרת הביקור, הוא, מביט בי בתשומת לב, אמר:
- אנו מונים על סומוב בהדרכתה של לורה אלכסנדרובנה. אבל זה יהיה בלילה. בינתיים אתה יכול להניף את המוט מסתובב.
ולמרות שהיה שטוף שמש ושקט במהלך היום בוהקתי, בערב מזג האוויר השתנה בצורה דרמטית. רוח צפונית קרה נשבה, השמיים שקעו בעננים אפורים-עופרת. כבר בחושך עלינו לשלושה לסירה: התמקמתי בחרטום, סטניסלב התיישב בירכתיים, אשתו התיישבה ליד המשוטים. אני לא מתיימר לשפוט איך הם ניווטו בחושך, אבל אחרי ארבעים דקות לורה הפסיקה לחתור ואמרה:
- סטאס, בוא נתחיל כאן …
לא משנה איך הצצתי לחושך שמסביב, לא באמת יכולתי לראות כלום. הדבר היחיד שיכולתי לומר: עמדנו לא רחוק מסבך הדשא. לאחר ששתלנו צפרדע על הטי, הוריד סטס את ההתמודדות למים, והתחלנו לרפסד בשקט במורד הזרם. כעבור זמן מה עצרה לורה את הסירה, סובבה אותה וחזרנו במעלה הזרם, למקום המקורי שלנו. אבל לא היו עקיצות.
לבסוף, בשחייה החמישית, התחבר סטניסלב, ומשך במהירות את הקו מהמים, אמר:
הפייק לקח את זה.
ואכן, כעבור דקה חטף אגם כבד בתחתית הסירה. זה היה לפחות חמישה קילוגרמים.
- הבעלים, ככל הנראה, לא שם, מה שאומר שהיום אין לנו מה לעשות כאן, - סיכמה לורה. זה היה סוף טיול הדייג. - אם אתה לא מצליח לתפוס שפמנון - קח פייק, זה הכלל שלנו: אם לדייג שבא אלינו אין מזל מדי, אז בהחלט נעזור לו בתפיסה, - הסבירה לורה אלכסנדרובנה ופנתה לבעלה., הוסיף: - מחר אנחנו צריכים לדוג בור בכף העקומה. הבעל הנהן לאחור.
במשך רוב היום שלמחרת הבזקתי מהסירה, נעתי בסבך הדשא. נתקלנו אך ורק בזני דשא - כמעט פחות ופחות קילוגרם. שחררתי כמעט את כולם: תנו להם להתבגר ותרצו את הדייגים עם הגדלים הגונים.
אני לא יודע מדוע, אבל כשהתחלנו להתכונן לדוג, פתאום הזמין אותי סטניסלב לשבת על המשוטים. אם כי ממבט ערמומי של המארחת, אפשר היה להניח שביוזמתה הפכתי מצופה למשתתף בדייג. כמובן, הסכמתי בשמחה.
הגענו למקום הדיג - למפרץ קטן, שנחתך לחוף בקשת חדה, הגענו לפני רדת החשכה. לאורך כל הדרך ליווה אותנו גשם קליל ומגעיל.
- עבור שפמנון, מזג האוויר הוא מה שאנחנו צריכים, ואנחנו יכולים לסבול איכשהו, - שפט סטניסלב, כשהוא מסיר את הדונקה.
הוא הסביר כיצד עלי לנהל את הסירה והתחלנו לדוג. בהפקת המשוטים כנראה עשיתי משהו לא בסדר, אבל קודרין אף פעם, אף מילה אחת, לא נזפה בי. רק מדי פעם הוא הראה בתנועות ידיים כיצד ולאן עלי לכוון את הסירה.
אחרי כמה מעברים לאורך המפרץ וחשתי איך הסירה מתנדנדת - זה היה סטניסלב שחתך חד. עם זאת, הדג לא זוהה: הוא הוציא טי ריק מהמים. ככל הנראה, עבור בן לוויתי זה היה סוג של אות, כי הוא ביקש להחזיר את הסירה למקום הנגיסה. עברנו את זה: פעמיים, שלוש, ארבע פעמים. לשווא. ורק בפעם החמישית, כאשר הדייג הרים לאט לאט, לעיתים קרובות, את ההתמודדות ממעמקים, הוא פתאום עשה תנועה חדה ביד ומיד שחרר את הקו.
הסירה נטתה, והדג שנתפס גרר אותנו במעלה הזרם. עד מהרה היא עצרה. וסטס מיד הרים את הרפיון - הוא הרים את הכבל. זה חזר על עצמו מספר פעמים. כנראה, הדייג הרגיש בעדינות רבה את הרגע בו הדג התעייף, כי בביטחון רב, ללא דיחוי, הוא החל למשוך אותו אל הסירה. וכאשר בדמדומים אפשר היה לראות את הבטן הקלה של דג במים, סטס הושיט לי את החוט, לקח את הקרס בידיו - הוא הרים את השפמנון בלסת התחתונה וגרר אותו לסירה.
- סומנוק, - אמר והוציא את הטי מפיו של הטורף, הוסיף: - יש הרבה יותר גדולים …
כששקלנו את הסומנקה, התברר שזה 12.5 קילוגרם. קרוב לוודאי שאותו הערב חייך אלי רחבה: הצלחתי לא רק לקחת חלק בדייג שפמנון, אלא גם לתפוס אותו. כי מעולם לא שמעתי מאף אחד מהדייגים שמישהו אי שם תפס את הדג באזורנו. ומעולם לא הייתי צריך לנסות את הוני בפעם השנייה …