לשתי כפות

2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50

סיפורי דיג

לאיזה דייג אין דופק כשהוא רואה דג משחק או ציד על המים. מיד אני רוצה לזרוק שם וו עם פיתיון בתקווה למזל מהיר … משהו דומה קרה לי במפרץ פינלנד, בערוץ ארוך ליד הכפר פיכטובו. בעוד שהסירה נעה באטיות במים הרדודים, נשמעו מדי פעם מתיזים מהזריקות משמאל לימין.

היו כל כך הרבה כאלה שנדמה היה שהמים מסביב ממש ממולאים בטורפים השיניים האלה. אפילו ראיתי שהסנפירים הצהובים שלהם מהבהבים כמה פעמים. אחד חשב באופן לא רצוני: זרוק את הכף למקום בו צדו, וגרור בזה אחר זה! אבל הנה המזל הרע: מסביב בלתי עביר, בלי "שמיכת" דשא אחת. מתברר כמו בפתגם הידוע: "המרפק קרוב, אבל לא תנשוך." אז נסעתי לאט לאורך הערוץ, בתקווה למצוא לפחות מראות קטנות של מים צלולים, שם אוכל לזרוק כף או סוס. אוי ואבוי, לא מצאתי מקומות כאלה.

זה המשיך עד, לאחר שעגלתי קיר נוסף של קנים, ראיתי בסירה מתנפחת דייג בגיל העמידה, יושב בין שטיח רציף של צמחי מים. הוא תפס מוט מסתובב, ובעומדו. צפיתי בו בהפתעה. זה אפילו מעניין מאוד: איך הוא מצליח לזרוק כף לתחרה הזו העשויה מגבעולים השזורים של צמחי מים ללא ווים?

ברור כי בקושי צריך לגשת אליו לצורך העניין, מכיוון שהרוב המכריע של הדייגים שלילי ביותר לגבי פעולות כאלה. עם זאת, רציתי גם לראות את הזווית החריגה שלו. לכן, אם כי בקושי רב, הובלתי את הסירה דרך ה"ג'ונגל "הירוק והתיישבתי בסמוך, באופן אלכסוני מהזווית, כך שניתן היה לראות את הסיבוב והמניפולציה איתו.

בזמן שהתיישבתי, הדייג תפס בינתיים לפחות קילוגרם של פייק. אני עוקב אחריו מקרוב. הוא, מציץ אל גבעולי הצמחים הבולטים מהמים, השליך את הכף לעבה שלה ומיד החל לפרסם. פעם, שני, שלישי, רביעי …

רק אחרי השעה שמונה הוא שלף את הכף מיד מהמים, לקח אותה לידיו, החזיק אותה לזמן קצר מאוד והשליך אותה שוב. יתר על כן, בדיוק במקום שממנו הוא פשוט שלף אותו. ברגע שנגעה במים, עקיצה אחריה, ולאחר מאבק קצר, מצא עצמו פייק ברשת הדייג. לאחר שהסיר את הדג, הוא לא הטיל מיד את הכף לגביע הבא, אך במשך זמן מה (אם כי לא זמן רב) הצטייר מעליו, ואחריו שוב טס לסבך הדשא.

הפעולה חזרה על עצמה … רק שהפעם נתפס הפייק, כנראה רק אחרי חמש עשרה יציקות. מה שהיה מפתיע במיוחד בדיג זה - מדוע הכף, בהיותה בעובי מאוד של צמחי מים, לא תפסה אותם. אחרי הכל, ווים של ווי הכף במצבים כאלה הם מכה מתמדת ובלתי נמנעת של כל הסובבים.

ולגבי הדייג הזה הכל עבר חלק. למה? אבדתי בהשערות, אבל היה לי מזל … אחרי ארבעים דקות הדייג סיים לדוג, הכניס מוט מסתובב לסירה, הוציא כלוב עם זבובים מהמים, וגרף אותו לאט מתוך צמחייה צפופה, יצא למים הצלולים לא רחוק ממני.

כשהפך את הסירה והפנה אותה לכיוון שממול, לא יכולתי להתאפק ושאלתי:

- תגיד לי, לצורך העניין, מדוע דגת בסבך העשב הבלתי עביר, שבו דייג רגיל אינו מסוגל לזרוק שום תיקול?

הייתי בטוח שהוא יפטר אותו ברוגז או סתם ימלמל משהו לא מובן בתגובה. אבל הוא, באופן מפתיע, הוריד את המשוטים, לקח את הכפות בידו והסביר:

- יש לי שני ספינרים זהים לחלוטין. אבל אחד מהם הוא ללא טי. הנה אני זורק אותו לדשא. ברור שללא וו הוא לא נצמד לדשא. וכשאני עוזב, אני עוקב אחריה מקרוב. ברגע שאני מבחין בהתקפה של הזינוק, אני שולף מיד את הכף מהמים ומיד במקום זה אני מחבר עוד אחד, אבל עם טי. מטבע הדברים, כשרואים את הטרף שנמלט שוב, הלוקוס תופס אותו מיד.

על זה נפרדנו. כששמרתי עליו חשבתי שתושייתם של דייגים אמיתיים אינה יודעת גבולות. אחרי הכל, הם מצליחים לדוג בהצלחה במקום בו דייגים אחרים לא היו חושבים על זה.