בהצלחה בידיים הלא נכונות

2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50

סיפורי דיג

בקיץ שעבר, איגור ידי העביר את חופשתו בטיול דייגים בעיירה הקטנלית לקחנדפוח'ה. ועכשיו, בעונת החורף, התקשר אליו בעל הבית בו התארח ואמר לו שבמפרצים שמסביב, כלשונו: חושך הוא קרם כהה, ולדבריהם, דייגים מקומיים תופסים אותו כמעט בשקים.. מבלי לחשוב פעמיים, איגור ואני נסענו לסוף השבוע לאלדורדו המילולי עדיין לחמץ. נכון, בלי תיקים.

משיחה עם המארח המסביר פנים של הבית התברר שהוא מעולם לא פגש מישהו מ"כמעט תפס את החזה עם שקים ", וידע על כך רק מדברי אחרים. אבל זו, למעשה, מסר עגום היה, כמו שאומרים, עדיין פרחים, פירות יער היו לפנינו, כשלילה היה לאיור כאב שיניים. ברור שהוא כבר לא עומד לדוג. לאחר שנשטף עד הבוקר, החליט לעזוב מיד. מתוך סולידריות התכוונתי גם לעזוב אתו, אך יחד עם הבעלים הוא שכנע אותי להישאר לתפוס, כדברי איגור: "לא פחות משקית דגים."

בשעת בוקר קפואה מוקדמת לקח אותי הבעלים לאחד המפרצים ליד העיר, שם אותרו כשלושה עשרות דייגים. עם הגעת רכבת הבוקר גדל מספר צוותי הדייג בצורה ניכרת. מכיוון שלא ידעתי לא את המאגר ולא מה לדוג, התחלתי להתבונן בדייגים כדי לקבוע את המזל שביניהם. עברתי בהדרגה מאחד לשני, הופתעתי לגלות שלאף אחד אין יותר מתריסר ממזרים קטנים. לא היו שום בריזים בכלל!

מכל הדייגים שהתאספו התעניינתי במיוחד בקשיש במעיל בד שישב מעט בנפרד מהאחרים. לנגד עיניי הוא שלף דג די הגון עם נענע, אבל הוא הכניס אותו לקופסה כל כך מהר שלא הספקתי אפילו להספיק לזה. נראה שזה היה ממזר. עד מהרה הוא תפס דג אחר. אבל ליד החור, במקום בולט, מונחת מכחול זעיר וקפוא - אישור ברור לכך שלדבריהם אין נשיכה.

מעוניין התקרבתי ואמרתי שלום. עם זאת, האיש לא הגיב לברכה שלי.

- אני כאן בפעם הראשונה ואני רוצה להתייעץ: באיזה פיתיון להשתמש לדיג: טווה, נדלן או לנענע, - התחלתי בהיסוס, קצת מיואש מקבלת פנים כל כך לא ידידותית.

בלי להסתכל עליי, הוא מלמל:

- תפוס את מה שאתה רוצה …

עמדתי לעזוב, כשלפתע האיש שלף את חורי המוט שלהם, מרוצה מעצמו, או מהמוט, אמר:

עכשיו אתה יכול לעשן.

כשחשבתי שזה רמז, הושטתי לו באורח חבילת סיגריות. עם זאת, בלי לשים לב למחוותי, הוא הוציא חבילת בלומור מכיס המעיל שלו, הדליק סיגריה, ולאחר הפסקה ארוכה הוציא:

- כל מיני שוטטות כאן … - ואחרי הפסקה, ברוגז לא מוסתר, המשיכו: - יום אחד ניגש אלי סוג של דייג - בחור מסכן: אין לו דג אחד בימיו. אבא, הוא אומר, האם תאפשר לתפוס אחד מהמוטות שלך? אולי יש לך מזל? מדוע לא לאפשר זאת? קדימה, אני אומר, תה לא יאבד את מקומו. אני עדיין חושב שזה עדיף שהוא יתיישב מתחת לאף ויבריח את כל הדגים. יתר על כן, הדייג הוא, למראהו, חסר תועלת לחלוטין.

כשהוא זורק את התחת, הניד את ראשו בצער, וכנראה השליך את כל מה שרתח בנפשו:

- וזה חייב להיות אותו דבר - לא עברו אפילו חמש דקות מאז שהוא הרים קרם לכל קילוגרם עם וו! אני, כפי שאתה רואה, מפריע לגודל נמוך, והאידיוט הזה הוא בדיוק דג כזה. ואפילו על הפיתיון שלי, ובחור שלי. ככה, אפשר לומר, נתתי מזל טוב לאדם אקראי במו ידי.

כל זה התבטא בכזאת מרירות שאפילו הרגשתי אי-נחת איכשהו: כאילו זו אשמתי שהוא כל כך חסר מזל. ברור שנרגז, הוא עמד לומר משהו אחר, אבל מיהרתי לאחל לו מזל ומיד נסוגתי. אחרי פגישה כזו איבדתי לחלוטין את הרצון לדוג, והשק הידוע לשמצה נשאר ריק …