תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: הפייק מגרגר
2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50
סיפורי דיג
זה נחמד, כמובן, לחזור מהדיג עם כמה זבובים על קוקאן ולראות איך זקני הכפר מנערים את ראשיהם ומצלצלים בהפתעה למראה הגביעים שלך. אך כמעט תמיד יש רעיון טוב אשר בוודאי יהרוס את מצב הרוח מדייג מוצלח. מצאתי אחד בכפר בו אני יוצא לעתים קרובות לדוג …
- אתה יודע, אלכסנדר, - אמר לי החתן החקלאי לשעבר, ועכשיו פנסיונר פיודור קוטלניקוב, כשנפגשנו. אתה, כמובן, מחשיב את עצמך כמאסטר בדייג. אולי זה כך, אבל סבא אפנאסי מקוזמינקה הוא דייג הרבה יותר מהר ממך, והרבה יותר גדול. בעוד שעתיים הוא יתפוס כמוכם במשך כל היום …
קוזמינקה הוא כפר במרחק של חמישה עשר קילומטר מהכפר שלנו. אנחנו הולכים לדוג על אחד, אבל אגם גדול, אבל סביב קוזמינקה יש כמה אגמים קטנים - למבושק. ככל הנראה, לאחר שפרש את כל זה, בן שיחי ציפה שאעלב או שאתחיל לתרץ. אני, לאכזבתו הלא מוסתרת, לא עשיתי זה או אחר.
וכעבור כמה ימים נסעתי לקוזמינקה, לסבא אפנאסי, כדי לברר אם הוא באמת כל כך בר מזל לתפוס פייקים. סבא אתנאסיוס, גבר גבוה ורזה, בבירור בן יותר משמונים, ישב על ספסל ליד הבית ותיקן חבית עץ.
אחרי שנפגשנו הוא נראה לי מסתכל עלי בחביבות והציע:
בוא מחר בבוקר. אנחנו הולכים לאגם, הכל שם ותראה …
האגם שאליו לקח אותי סבא אפנאסי למחרת היה לאמבה טיפוסית (אגם קטן ומבודד). חופיה היו סלעיים לחלוטין, רק פה ושם בלטו מהמים ענפי עצים מוצפים. פנינו למארבים הטבעיים האלה לאיילים. והם עצרו ליד הקרוב ביותר.
המוט, שעליו המדריך שלי היה תופס פייקים, נראה מקורי מאוד. חוט עבה נקשר למקל ערער ועליו נתלתה חתיכת פוליסטירן חסרת צורה חסרת צורה (המשמשת ככל הנראה כציפה), ובקצה החופשי הייתה כף ביתית מכף אלומיניום. צד אחד היה רגיל - אפור, השני, מלוטש - מבריק.
מבלי להתחפש כלל ולא להקפיד על שתיקה, אפילו הייתי אומר, להפך, כשהוא מטיח בקול רם חתיכת קצף על המים, הדייג הוביל בזריזות את ההתמודדות בין ענפי עץ שקוע למחצה והסביר במלואו קוֹל:
- הנה מחנה פייקים, ולדעתי, כאן אנחנו יכולים להיות די בר מזל … - וכנראה, שמתי לב שהסתכלתי על חתיכת קצף בהפתעה, הוסיף: - הציפה שלי בכלל לא פשוטה, כמו נראה שהוא מיוצר כך שהוא יפגע במים כמו הדם של דגים, זה מושך פייקים.
ואמנם, ברגע שהוא ביצע גבס חדש, נגיסה מיד באה אחריה, וחוף במשקל של לפחות שני קילוגרמים התנפנף על החוף.
- אין כאן שום דבר אחר - הסביר המדריך שלי ועברנו הלאה.
נדהמתי שברגע שעצרנו למקום הבא, סבא אתנאסיוס, בכמה סימנים שידע רק, קבע אם יש מארב במארב הזה והאם זה היה במצב הרוח לצוד כרגע.
אחרי הליכה של חמש דקות מצאנו את עצמנו מתחת לעץ שרכן מעל המים. הדייג הציץ בקפידה אל האדוות ליד עץ הסחף הבולט והצהיר בביטחון:
- המקום הזה בהחלט נמצא!
גרגור אחד, שני, שלישי … ורק ברביעי - ביס. טאטא חד, משיכה עזה: מי ניצח במי, שבו נראה כאילו ערער עומד להישבר, והזווית של ארבעה קילוגרמים מצאה את עצמה על הדשא.
אבל מהמקום הזה, שלא כמו הראשון, לא יצאנו אחרי שתפסנו את הדג.
- כאן יש להם משהו כמו אכסניה, לעתים רחוקות קורה שיש כזה. בדרך כלל כמה, - סבא אפאנאסי גיחך ושוב, עם התזה חזקה, עשה גבס בצד השני של הסחף ושלף אגם קילוגרם. - זה מספיק להיום, - סיכם המדריך שלי את הדיג, כשהוא מתפתל עם ההתמודדות.
בדרך חזרה מהאגם לכפר התייסרתי כל הזמן מהשאלה: מה סוד ההצלחה של הדייג הזקן? למה הוא כל כך בר מזל? בסוף נשברתי ושאלתי אותו.
התשובה שאחריה הייתה פשוטה ומרתיעה:
- קודם כל - אתה צריך להכיר את מקומות הפייק. בנוסף אני דגה בכל אגם יום אחד בלבד וחוזרת אליו רק לאחר שבוע. אחרת, הזנב יזכור שלא דג דופק במים, אלא צף, ואינך יכול לפתות אותו יותר. ואתה גם צריך לשחק במיומנות לא עם כפית, אלא עם מצוף. סתם הגרגור מושך פייק, וכשהופיעה לידו היא רואה כף ואז לא לפהק! זה כל הטריק. נראה, התבונן בכל זה ואז יהיה די קל לתפוס פייק. אבל הנה תפס בשבילי: איך למצוא את אותם "מקומות פייק" ולקבוע אם יש דגים? לדוגמא, אני עדיין לא יודע את הסוד הזה …