תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: מי גונב את המלכוד
2024 מְחַבֵּר: Sebastian Paterson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:50
סיפורי דיג
"חווית הדיג" שלי החלה בילדות יחפה. במבט לאחור וזכרתי בטיולים לנהרות ואגמים, אני מחייך, כי אירועים וסיפורים מצחיקים שונים המתרחשים כמעט בכל טיול דיג עולים בראש.
כולם מבינים כיצד הדייג מעריך את תפיסתו. אחרי הכל, זו סיבה להראות את עצמך כמפרנס מיומן. ובכל זאת, בתקופות שונות בחיים, שפשוט לא גררו את מלכדי לצרכיהם. בילדות אלה היו חתולים שבממיאו חיכו לדייגים ברציפי הוולגה. סירות התקרבו לשם, והדייגים, לאחר תפיסה מוצלחת, השליכו לעיתים קרובות כמה זנבות לחתולים שחיכו להם. ואתה, ששוכח מהשכונה עם האחים המפטרים, תשאיר קוקאן או כלוב עם דגים על החוף, וחוזר לסירה, ואז תמצא כמה עצמות מהתפיסה. אל תהיה מבולבל.
בשנות השישים של המאה הקודמת נסעתי זמן רב לנהר גרוזינקה שזורם בסמוך לרציף וסקלובו. עץ סחף, גדמי עצים שקועים ותעלות לשעבר הוכיחו את עצמם כמושכים בעיני הזיקים. רבים מהם התגוררו שם אז. פעם אחת, בזמן הדייג, פחדתי מהנתז של משהו שנפל. כאילו שנפל משהו גדול מאוד למים. הסתכלתי סביב. נחר, החיה האלמונית שחתה ממני. ורק אז הבנתי שמדובר בחולדה. עכברוש המים השמנמן נבהל ממני ומיהר לצד. ובבוקר מהכלוב שלי עם שלוש זבובים ליד האוהל היו רק חבלים ועקבות כפות חולדות על החוף.
על הקרח, פעורתי, נותרתי ללא כמה קילוגרמים של שקע ועץ: הדגים נתפסו מיד על ידי שחפים. ובקיץ, כשהשארתי את הכלוב (החדש כבר) על אבן ענקית, נשאתי את הסירה לעצי האורן, רוצה לארוז במהירות, ממהר לאוטובוס. ארוז! אבל הוא חזר הביתה באותו יום בלי לתפוס. עם איזה חמדנות שאי אפשר לתאר העורבים התנפלו על הדגים שלי. היה צורך לראות זאת רק - חגיגה פראית של ציפורים ערמומיות על חשבון הדייג. ככה בדיוק נראיתי, בלי לזוז ממקום. אני כבר לא מאמין שעורב מפיל חתיכת גבינה אצל קרילוב. בשנות השבעים, באחד המצודות ליד קרונשטאט, הותקפתי על ידי חולדות בלילה. כן, החולדות הנפוצות ביותר שגדלו במספר רב של חולדות. פשוט שכחתי את תפיסת הערב. זה היה בדיוק נכון לטפס לסירה ולהפליג למרחק בטוח. אני אפילו שמח שירדתי עם תפיסה אחת.
והקיץ גיליתי שוב שנשדדתי, נשדדתי לחלוטין, אולם גיליתי במהירות את הגנב. כשעברתי בין השיחים לעץ האורן ההופך, נתקלתי בשועל-נבל אדום-ראש. כשקרפיון הצלב שלי בפיה היא הסתובבה, אבל משום מה לא רצה. אז עמדנו והסתכלנו אחד על השני ואז לא הוצאנו את הדג מפיו, צלל מתחת לשורשים המעוותים. תן לו לאכול, החלטתי, מחייך, כנראה שגם השועלים יקבלו את זה, והלכתי לכיוון הסירה.